נובמבר 28, 2020

האם הודו מאמצת את טרנד הטפטים העולמי?

לאחרונה ניתן למצוא בתקשורת ההודית יותר ויותר כתבות על טפטים מעוצבים מודרניים או טפטים מדהימים שיעשו נפלאות לעיצוב הבית של הקוראים או הקוראות. להודים משיכה מסתורית לתבניות עיצוביות החוזרות על עצמן ברזולוציה גבוהה באופן שמעודד אינטראקציה רגשית של הצופה עם העיצוב עצמו. במאמר האחרון שקראתי בנושא הוצגו מספר סוגי עיצוב לצד החינוך בדבר החשיבות של הכרת החלל, גודלו והסקייל שלו לפני שבוחרים את הטפט הנכון עבורו. המאמר גם דן ביתרונות ובחסרונות של בחירת טפטים נוכחים פחות, טפטי רקע מה שנקרא אשר יכולים להחזיק שנים מטעם היותם משעממים בבסיסים ורק מהווים רקע לתפאורה אחרת או לאביזרי עיצוב אחרים. אפשרות אחרת כמובן היא מה שנקרא קיר בולט ובולט, קיר מרכזי שאותו מטפטים בטפט מעוצב בצורה בולטת ומשמעותית כך שיהווה את הנקודה המרכזית לתשומת הלב העיצובית. באפשרות זו לרוב בוחרים אלמנטים עיצוביים גדולים ומרכזיים למקם בחלל לצד אותו הקיר.

האפשרות השלישית היא טפט בעל אמירה משמעותית אך לא קיצוני או בעל נראות משמעותית מדי. בקטגוריה זו נראה כי ההודים מתגעגעים לימי האמפריה הבריטית עם טפטים שנראים כאילו הם לקוחים מהתקופה הויקטוריאנית. כנראה שגם מנעד הצבעים והגוונים לא היה זוכה לפופלריות רבה בישראל כיום, הדוגמאות שהוצגו במאמר לקחו אותי לכיוון שנות השבעים או השמונים שלנו בתל אביב. פרט לדגש העיצובי גם ניתן דגש על סוג החומרים והעמידות שלהם בתנאי מזג אוויר שונים מה שכנראה הוא שיקול מרכזי מאוד בחלקים מסוימים בהודו.

הקטגוריה האחרונה יכולה בקלות להזכיר לחלקכם את המשרדים בתל אביב בשנות השבעים המאוחרות או השמונים המוקדמות. כאשר ראיתי אותם ציפיתי לצידם לראות גברים ונשים עם תספורות קרה ומכנסיים צמודים אך ארוכים הנפתחים לקראת הנעליים ויזהר כהן התנגן בראשי עם שירים שכיכבו בערוץ הראשון בפריים טיים. מכולם אהבתי במיוחד טפט בגווני כחול בצורה של עיגולים וגלים המחולקים לקוביות בצורה שנראית כמו עבודת הדבקה לא מקצועית עד שצוללים אל דוגמת הטפט ומבינים כי זוהי התבנית בעצמה.