ספטמבר 19, 2020

אמי, בת דודתי ומגזין ל"אשה"

הופתעתי לקבל את מגזין "לאשה" לביתי, הרי אינני מנויה עליו ואינני נוהגת לקרוא בו. מכתב מהעורכת שצורף למגזין הסביר לי את התעלומה. העורכת כתבה במכתב המצורף שהתרגשה מבת דודתי ומאהבתה המרובה לאמי שהייתה מנויה כל חייה על המגזין מיום שיצא לאור ועד יום הסתלקותה מהעולם הזה. היא ומשתתפת בצערי ומזמינה אותי להמשיך את דרכה של אמי ולעשות מנוי על המגזין.
כמובן שמיד התקשרתי לבת דודתי אילנה, שנהגה בצעירותה להגיע כל שבוע לביתנו לקחת את המגזין של השבוע שעבר ולקרוא בו. אילנה ספרה לי שאמי, שנפטרה לא מכבר, מקושרת אצלה להרבה ציוני דרך בחייה ואחד מהם זה מגזין לאישה. היא זוכרת היטב את הימים האלה שהגיעה לקחת את המגזין, את ההמלצות של אמי לאיזה כתבות כדאי שתשים לב, את השיחות הקטנות שלהן על כתבות מהשבועות הקודמים. היא זוכרת איך המגזינים הגיעו אליה ישרים לגמרי כאילו לא קראו בהם. היה ברור לה שאמי קוראת במגזין בזהירות כדי לא לקמטם מתוך מחשבה שיגיע אליה ממש כחדשים כדי שגם היא תהנה מהם כשם שאמי נהנתה.
בת דודתי ספרה לי שבשבעה של אמי היא נכנסה לאחד החדרים בדירה ומצאה שם ערמה של מגזינים והרגישה כאילו אמי שמרה עליהם עבורה, זאת למרות השנים הרבות מאוד שחלפו מאז המגזין האחרון שלקחה מאמי. מיד גמלה בה החלטה להתקשר למגזין "לאשה" ולספר להם על האישה המופלאה הזו, הדודה שכל כך אהבה, שהייתה מנויה על המגזין מאז שיצא לאור ועד יום
מותה.
בת דודתי סיפרה לי שהתקשרה למערכת, ששוחחה עם אישה נעימה סיפרה לה על אמי, על האישה הזו שהייתה בצעירותה עם קום המדינה בגולני והשתתפה ככוח נשי תומך לוחמים בכיבוש אום רשרש הלא היא אילת. (סיפור שאני כבתה אהבתי לשמוע שוב ושוב. לסיפור על התחרות בין שני
הכוחות שהתקדמו לאום רשרש והרצון של כל כוח להגיע ראשון ועל כך שהכוח השני השיג את הכוח שאמי השתלבה בו). ועוד כהנה וכהנה סיפורים על אמי מתוך כוונה לעורר בהם עניין לכתבה במגזין שלהם על האישה הנפלאה הזו שהיא אמי. בת דודתי אף ספרה לי שאמרו לה שישקלו אך מהשיחה הבינה שככל הנראה לא יכתבו כי זה לא מתאים לרוח המגזין. היא לא ספרה לי כי קיוותה בכל זאת שיכתבו והיא תוכל להביא לי את המגזין עם הכתבה.