רק מה ששווה בעיניי, שווה?

השבוע הסנסציה הייתה נישואיהם של העיתונאית הישראלית המוסלמית, לוסי והשחקן היהודי, צחי.
לפני כמה חודשים מגישת תכניות טלויזיה יהודיה נישאה לשחקן תיאטרון ערבי ונולד להם תינוק. ולמה זה מעורר כזאת סנסציה? בגלל שאנחנו חיים בעולם של תוויות. העניין הוא שכל אחד בוחר איזו תווית נכונה ואיזו לא. ואולי זה בסדר שיש מלא מלא תוויות, ואולי הבעיה היא לא בתוויות, אלא ביחס השונה שאנחנו נותנים לכל אחת מהן.

מבחינתי מה שמעורר פליאה, יותר מנישואי ה"תערובת" האלה, זאת דווקא העובדה שיש מי שדורש מהחברה לקבל את השונות שמתאימה לתוויות שהוא בחר כנכונות, ומגן על זכות קיומן בחברה ובעולם, אך יוצא להתקפה נגד מי שבחר תוויות אחרות משלו, וגרוע מכך – לנוכח תופעה חברתית הנושאת תוויות "לא נכונות" לפי השקפתו, הוא פוסל אותן או מבזה את מי שחי לפיהן.

לדוגמה: נניח שאני אדם מאד ליברלי בדעותיי וחושב שנישואי "תערובת" כאלה רלוונטיים ושיש לתת תוקף לקיומם, אפילו בדרגת החקיקה. אני גם בעד מוסד הנישואים בין זוגות הומוסקסואליים, ושוויון זכויות חברתיות לטרנסקסואליים וכד', אך זה לא אומר שאני אהיה כזה "ליברלי" ביחס למי שמעוניין דווקא לחיות חיים יותר שמרניים, ומבקש מהחברה לכבד את שמרנותו כי אלה התוויות הנכונות שהוא וקהילתו בחרו.

איך אפשר להחליט שקבוצת אנשים שמאמינה שנישואין בין בני דתות שונות, או בין גזעים שונים, או עם בן אותו מין, או שאין לאכול בעלי חיים, הם הצודקים הבלעדיים והמתקדמים והנאורים, ואילו מי שמאמין שיש לשמור על ההבדלים בין הדתות, או לשמר את התרבות והגזע של בני עמו, או להקדיש את מוסד הנישואין לשם היתרבות בדרך הטבע, או מי שאינו מתרשם מטבעונות, הם נחלשים, מרובעים או טיפשים?

איך נוכל לדעת מה אמת ומה לא? יש אמת אחת ברורה – לכל אחד, יש אמת משלו. וזה אומר שהאמת היא לא דבר אבסולוטי ואין לאף אחד בעלות עליה.
בכל סיטואציה שבה אנחנו נתקלים בניגודיות, גם אם היא מעוררת בנו דחיה, מה שחשוב הוא שנזכור שלאנשים שונים יש דעות שונות, שכל אחד רואה את עולמו מתוך תפיסתו האישית, וכל עוד שחופש קיום כזה לא בא על חשבון חופש הקיום של בני אדם אחרים; אם זה לא קורה מתוך כפייה, אז אין בכל דעה שום פסול. ואין לנו שום זכות להחליט שתפיסתו של מישהו פחות מוצלחת או ראויה להתקיים משלי, רק בגלל שהיא לא מתיישבת עם הדעות שלי.

אין לנו זכות להיכנס לתוך הבית, המיטה, המכנסיים או הצלחת של אף אחד, כל עוד אותו אדם הוא אדם בעל דעת וחשיבה חופשית, ואינו פועל בניגוד לחוק.
החוקים משתנים ומתגמשים לכל אורך ההיסטוריה האנושית, לטובת הוספה על ריבוי השונות. זה בא להוסיף, לא לפסול את הקיים אם הקיים הזה מקובל על אחוז גדול באוכלוסייה.

השונות היא רבת פנים, היא נכונה לצד אחד וגם לצד השני. אם אני שמאלני, לא חייב לשנוא את הימני, ולהפך, רק בגלל שהוא לא חושב כמוני. מה שקבע שדעתו פסולה ודווקא שלי נכונה זה רק התפיסה שלי שלא יכולה לראות באותן עיניים את התפיסה של אדם שחושב לגמרי אחרת ממני. הסוד של הקיום הוא לכבד את האחר –כמו שאומר המשפט המפורסם: אינני מסכים עם דעתך, אך אהיה מוכן להילחם על הזכות שלך להביע אותה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *